<h1>בית יד להמאירי — הלכ' נט"י שער ראשון</h1>
<h2>דף קכג.</h2>
השער הראשון לאיזה דבר אדם צריך נטילה ועד היכן הוא צריך להשתדל ולחזר אחר המים אם אין לו מן המוכן ולבאר בפרט דין נטילה לק"ש ותפלה. חכמים תקנו להם לישראל ליטול את הידים לק"ש ולתפלה אם להפסיק בין ק"ש לתפלה ולסעודה ולברכת המזון וכן לשאר ברכות כמו שיתבאר ונחל עתה בביאור נטילה לק"ש ותפלה וש"מ [—ושאר מצוות]. שק"ש ותפלה צריכות נטילת ידים כמו שיתבאר בפרק היה קורא [י"ד ע"ב] ממה שאמרו שם הרוצה שיקבל עליו מלכות [שמים] שלמה יפנה ויטול ידיו ויניח תפלין ויקרא את שמע ויתפלל ואמרו עוד [שם ט"ו ע"א] כל הנפנה ונוטל ידים ומניח תפילין וקורא ק"ש ומתפלל עליו הכתוב אומר (תהלים כ"ו ו') ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ד' ואין אנו צריכים לשנות נטילת ידים לתפילין וציצית שהרי אלו (צריכים) [צרכי] ק"ש ותפלה הם ובכללה הם מנויים ולא עוד אלא שהרי הוא צריך לברך עליהם והרי הם בכלל ברכה שצריך ליטול עליה וכן הדין גם כן בתלמוד תורה שהרי צריך לברך עליו וכן הדין בכל דבר שיש עליו ברכה שהוא צריך נטילת ידים כמו שכתוב בחלק השני. ומה שחלקנו דין נטילת ידים לק"ש ולתפלה למנותם בשני דברים הוא מפני שהנטילה אינה שוה בשניהם שבק"ש אם לא מצא מים אין לו לאחר זה הקריאה הואיל והגיע זמנה כדי לחזר על המים אלא שמקנח ידיו בעפר או בצרור או בכל דבר המנקה ומברך על נקיות ידים וקורא מפני שזמנה קצר כמו שהתבאר, אבל בתפלה אם הגיע זמן תפלה ולא מצא מים מחזר אחריהם עד פרסה והיא ד' מילין. ואין ספק שאם נתקרב לסוף זמן תפלה שאף הוא מקנח ידיו אלא שבסתם הוא אומר בתחלת זמן וידוע שזמן תפלה ארוך מזמן ק"ש. וכן אם היה הולך בדרך והיה יודע [שיש] מים בשיעור פרסה לפניו מעכב תפלתו והולך עד פרסה ורוחץ ידיו ומתפלל אבל בשיעור גדול מזה לא יעכב כלל ואם לא היה יודעה לפניו אבל יודעה לאחריו אין מחייבין אותו לחזור אחריהן אלא עד מיל אבל ביתר מכן מקנח ידיו ומתפלל ואפי' מיל שלם אינו חוזר וכבר התבארו דיני' אלו בפרק היה קורא. ושאר ברכות שאדם מברך תמיד שאין זמנן קצר הורו רבותי שמחזר עליהן כמה שאפשר עד שימצא וכן לסעודה. אף מי שהיה טמא וצריך טבילה אינו צריך לתפלה אלא נטילת ידים ואפילו בעל קרי שכבר בטל דין טבילתו כמו שהתבאר. מגדולי המחברים כתבו שאעפ"י שכל תפלות היום דיין בנטילת ידים, תפלת שחרית מיהא צריך לרחוץ בה פניו ידיו ורגליו וכן התבאר במסכ' שבת פרק ד' [נ' ע"ב] והוא שאמרו שם רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונהו שנא' [משלי ט"ז] כל פעל ה' למענהו אלא שמ"מ אם היה רחוק מן המים די לו בקינוח ידיו לבד כמו שבארנו וכן נראה לי שלא נאמרה רחיצה ברגלים אלא בזמנם ולפי מנהגם שהיו הולכים יחפים ולכלוך נכנס בין האצבעות אבל בזמן הזה לרוב בני אדם אינו צריך וזה מה שראינו לבארו בזה החלק.
